זוכה נהג שפגע בבן 8 שהתפרץ לכביש

הנאשם נסע במהירות איטית בסמוך לבית ספר ופגע בילד שרץ בין מכוניות בפקק. "לא ניתן להטיל על הנהגים אחריות בלעדית לנעשה בכביש", נקבע

עו"ד אלון ליבל | פסקדין|03.11.22 | 09:096 תגובות

אילוסטרציה

בית המשפט לתעבורה במחוז תל אביב זיכה לאחרונה נהג שהואשם שגרם לתאונה שבה נפצע קל ילד כבן 8 בבני ברק: המדינה טענה שהוא לא האט או עצר לפני מעבר החצייה, אולם השופטת צפורה משה קיבלה את טענתו שלפיה מדובר בהתפרצות פתאומית של הילד לכביש.

לפי כתב האישום, הנהג התקרב למעבר חצייה ובאותה שעה הילד חצה את הכביש משמאל לימין. המדינה טענה שהוא נהג בקלות ראש, לא האט מהירות נסיעתו בהתקרבו למעבר החצייה, לא הבחין מבעוד מועד בילד ופגע בו. כתוצאה מכך הילד נחבל ונזקק לטיפול רפואי. כתב האישום ייחס לו אחריות לגרימת התאונה וכן עבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק.

הנהג טען שיש לזכות אותו. לשיטתו, מחומר הראיות עולה בדיוק המסקנה ההפוכה, ונמצא כי הוא בזהירות האופטימלית הנדרשת והמתחייבת. הוא הוסיף שבשל נהיגתו הזהירה נמנעה תוצאה קטלנית יותר, נוכח התפרצותו הפתאומית של הילד לתוך רכבו מבין המכוניות בכיוון הנגדי שעמדו בפקק, שעה שהוא לא הבחין ואף לא יכול היה להבחין בו.

הוא הפנה לעדות הבוחן שלפיה "חלפה שנייה אחת בלבד (מהרגע שהילד נגלה לעיני הנאשם)… כאשר זמן התגובה של נהג סביר עומד על 1.05 שניות, כך ברור שהתאונה הינה בלתי נמנעת".

ואכן, השופטת צפורה משה זיכתה את הנהג באופן מוחלט מהעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל, ומחמת הספק מיתר העבירות ומאחריותו לתאונה. היא קבעה שהמאשימה לא הוכיחה את המהירות שבה נסע הנאשם, לא לפני התאונה ולא במהלכה, על אף שהיה באפשרותה לעשות כן.

עוד נקבע שלא הוכח כי הילד חצה את הכביש במעבר החצייה, ואף לא הוכח שמדובר ב"תחום מעבר חצייה". השופטת הוסיפה שאין כל התייחסות בעובדות כתב אישום לכך שהילד למעשה התפרץ בריצה לכביש ושגם אילו היה הנאשם עוצר את רכבו לפני שטח מעבר החצייה התאונה לא הייתה נמנעת. "הילד הוא זה שדווקא רץ לכיוון רכבו של הנאשם, התנגש ופגע בו", כתבה.

היא הוסיפה כי "הערך של השמירה על קדושת החיים מחייב כל אחד ואחד מהמשתמשים בדרך, הן את הולכי הרגל והן את הנהגים בכביש", וכי קרוב לוודאי שאלמלא רשלנות הילד המעורב והאופן בו התפרץ לכביש התיק כלל לא היה בא לעולם.

השופטת גם השתכנעה שהנאשם נסע במהירות איטית ביותר, מהירות המגיעה עד כדי הליכה, וכתבה שהוא ראוי לכל שבח בכך שמנע תוצאה קטלנית יותר.

דילוג לתוכן